22.1.13 –יום לאחר שחיילים מורדים השתלטו על
בניין משרד ההסברה וקראו לשחרורם של אסירים פוליטיים הפרשה נגמרה. למרות קשה מאד
לאמת דיווחים מאריתריאה בגלל ההגבלות הקשות על התקשורת במדינה, כנראה שהפרשה נגמרה
כשהממשלה הסכימה לדרישותיהם של המשתלטים.
על פי כמה מקורות, יש כבר התנגדות הולכת וגוברת בצבא בשנים האחרונות , והשתלטות זו הייתה נסיון להחזיר את המשא ומתן לדמוקרטיזציה.
זה לא לעיתים קרובות שאריתריאה מופיעה במבזקי החדשות בעולם, ופרשה זו
היא פרשה שנייה שהתפרסמה באותה תקופה על המדינה האפריקאית בנסיבות לא מחמיאות.
דו"ח שפורסם שבוע לפני הפרשה האשים את ממשלת אריתריאה בניצול עובדים בעבודות
כפייה בתנאי עבדות לבניית מכרה זהב. לדברי ארגון HUMEN
RIGHTS WATCH ,
מגויסי שירות לאומי במדינה נאלצו לעבוד 12 שעות ביום בתנאים מחפירים ובשכר זעום.
העובדים אינם הורשו להתפטר, או לעזוב את העבודה ומי שעשה כך נעצר ונכלא.
למרות ששני הסיפורים מעניינים הם אינם מפתיעים בהתחשב באופיו של משטרו
של הנשיא איסאייס אפוורקי שמכהן בתפקיד מאז שנת 1993 (באריתריאה מעולם לא
התקיימו בחירות דמוקרטיות ומפלגת השלטון היא המפלגה החוקית היחידה). האו"ם מעריך כי במדינה
מוחזקים בין 5000 ל 10,000 אסירים פוליטים והיא מוגדרת ע"י ארגוני זכויות אדם
בינלאומיים כאחת מהמדינות בה מצב זכויות האדם הוא מהגרועים ביותר בעולם.
למרות שבמדינות אירופה ובישראל ניתן למצוא אלפי פליטים שברחו מהמדינה,
החוק באריתריאה אינו מתיר לאזרחים לצאת ממנה וכל אזרח שמנסה להימלט מהמדינה מסתכן
בירי בגבול, או במעצר שלו (תאי המאסר במדינה הם לרוב בורות באדמה או
מכולות)עינויים והענשתו בעבודות כפייה במקביל למעצר קרובי משפחתו. לא כולם יודעים
זאת בעולם החיצוני, אך זוהי מדינה בה כל אזרח הוא בשבי.
"מדינה ריקה בין לילה"
כמה אריתראים יעזבו את המדינה אם יהיה ביכולתם לעשות זאת? לפי סטודנט
אריתראי שענה על השאלה "המדינה תהיה ריקה בין לילה". אבל בלי קשר לתחזית
הדרמטית הזאת, זו אמת שלרוב האריתראים אין אף סיבה להישאר. גיוס חובה לצבא או
לעבודות כפייה שיכול להימשך עד 15 שנה ללא אופציה לעזוב, זכויות אזרח מוגבלות (אין
זכויות פוליטיות ואין חופש ביטוי), וחופש דת מוגבל (מותרות ארבע דתות בלבד:3 פלגים
נוצרים והאסלאם הסוני – שאר הדתות אינן חוקיות ומאמיניהן נרדפים ופעמים רבות
מוצאים עצמם בכלא) הם רק חלק מהסיבות שעלולות לגרום לאזרחים לברוח מהמדינה. הממשלה
שמודעת לרצון הבריחה של האזרחים מתאמצת למנוע זאת.
גבולות המדינה כמובן אינם אטומים לגמרי. האכיפה על הגבולות מוטלת על
הצבא החובבני שמורכב בעיקר ממגויסי כפייה חסרי מוטיבציה. כמו כן, רצונם העז של
אריתראים רבים לברוח מהמדינה יצר תעשייה שלמה של סחר בבני אדם.
באופן פרדוקסלי הממשל מרוויח מכך שאזרחיו בורחים מהמדינה. אריתראים
שמצליחים להימלט מהמדינה ומתחילים לעבוד במדינה זרה שולחים לרוב כסף לבני משפחתם
באריתריאה וכך שומרת הכלכלה על הראש מעל למים. מפלגת השלטון מגנה את הנמלטים ועושה
הכל על מנת למנוע מהם לצאת ובו זמנית מרוויחה מכך.
המצב גורם לחשש רב בקרב הקהילה הבינלאומית. מס' מוערך של כ70,000
פליטים שכבר חצו את הגבול וכעת מצויים בסודן הם כעת תחת אחריותו של האו"ם.
הארגון מצד אחד מגנה את המצב הנוראי באריתריאה ומצד שניה מקווה כי השלטון האריתראי
יצליח לשמור על הזליגה מגבולותיו על מנת לא להחמיר את המצב בסודן השכנה.
חוץ מהאו"ם, ניתן להרגיש את ההשפעה של המצב גם בישראל שנכנסה
לדילמה מוסרית ופוליטית רצינית. לאחר שהיגרו לישראל מעל 50,000 פליטים אפריקאים
(בעיקר מאריתריאה וסודן) בשש השנים האחרונות, הצליחה הממשלה לבלום לגמרי את כניסת
הפליטים למדינה מהגבול המצרי.
האליטה הנמלטת מאריתריאה
בעוד רוב הפליטים האריתראים הם אזרחים רגילים מהשורה, ההימלטות
מהמדינה אינה בלעדית לעניים ולמסכנים. גם אריתראים שנמצאים בעמדות מפתח או כוח
יחסי מנצלים את ההזדמנויות שיש להם לברוח מהמדינה. בריחה מפורסמת ונועזת מהמדינה
הייתה של שני קציני חיל אוויר בכירים שגנבו את המטוס היוקרתי של הנשיא וברחו איתו
לסעודיה. בנוסף בין מבקשי מקלט בולטים אחרים ניתן למצוא את שר ההסברה, מנתח עיניים
מפורסם, וכמעט כל קבוצת הכדורגל הלאומית כולל המאמן שנמלטו בזמן ששהו בקניה במהלך
מטורניר כדורגל.
אריתראים בולטים ומפורסמים שבוחרים להימלט מהמדינה ולא לסבול את החיים
הקשים במדינה מקשים על מכונת התעמולה הממשלתית להציג את הממשלה כמאוחדת ויעילה.
סיפורי הימלטות אלו מניעים תרבות של חשדנות בקרב מפלגת השלטון ומעודדת רבים נוספים
לעשות זאת גם.
הערכות מדברות על כך ש2 מכל שלושה שמנסים להימלט נכשלים. אך העובדה
שאלפים ממשיכים לנסות ולברוח משקפת את הייאוש הרב בקרב אזרחי הדיקטטורה. סיפור
ההשתלטות על משרד ההסברה בוודאי הדליק נורה אדומה אצל הנשיא שמבסס את שלטונו על
פחד האזרחים.
ככל שסיפורי הימלטות מוצלחות נפוצות במדינה, התפיסה של המשטר והנשיא
ככל יכולים יכולה להתפרק יותר ויותר. אפוורקי מודע
לנזק שהפליטים עושים לו בקרב היחסים הבינלאומיים. עם זאת הוא יודע כי בריחתם של
מתנגדים פוטנציאלים מהמדינה משאיר לו פחות מתנגדים בתוך המדינה שיכולים להוות
סיכון אמיתי לשלטונו.
בטווח הקצר הנשיא אפוורקי יצטרך לבחור
בין 2 אופציות קשות:
המשך במדיניות הנוקשה, או שינוי לאסטרטגיה רכה יותר – דבר שיכול לסכן את שלטונו.
מה שבטוח הוא שככל שהזמן עובר והמצב הקשה ממשיך כמו היום, הכוח של שלטונו יישחק.